קיבוץ עין חרוד איחוד , מס' אגודה 570012203 נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (לשעבר: החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ) ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע תשלום אגרה או להחזר אגרה, ככל שבינתיים נוכתה האגרה.

נימוקי הבקשה:

המבקש הגיש תביעה לתשלום כספי פיצויים מכוח הפקעת מקרקעין וציין בטופס פתיחת הליך כי נושא התובענה "פיצויים בבגין הפקעה וכי הסעד העיקרי הינו קביעת גובה הפיצויים בשל רכוש שהופקע".

המבקש טען כי על פי הסעד המצוין בטופס הפתיחה, סכום האגרה הינו סכום קבוע – 1,115 ₪, אולם המזכירות מבקשת לגבות אגרה בשיעור 1.25% מהסכום הנתבע – דהיינו אגרה בסך 94,422 ₪.

המבקש טען כי אין מדובר בתביעה כספית, כי אם בתביעה לקביעת גובה הפיצויים בהפקעת מקרקעין.

בהחלטה מיום 7.1.13 הוריתי על מתן תגובה מטעם המשיבה וכן מטעם פרקליטות מחוז צפון (אזרחי).

פמ"צ הגישה "הודעה" לתיק בית המשפט, בה היא "מודיעה" כי הפרקליטות איננה שותפה לקביעת סכומי האגרה ו/או שיעורן. בנוסף לכך הודיעה פמ"צ הפרקליטות ו/או המדינה אינה צד להליך העיקרי, ואין לה כל מידע בכל הנוגע להליך העיקרי מעבר לעולה מן הבקשה ונספחיה. משכך, התבקש בית המשפט להורות על בדיקת הבקשה על ידי מזכירות בית המשפט "אשר היא זו שחייבה את המבקש באגרה כמצוין בבקשה, ולחילופין להורות על בדיקה ו/או החלטה אחרת כפי שימצא לנכון".

אני סבור שגישתה זו של הפרקליטות איננה ראויה, לא מהפן הצורני ולא מהפן המהותי. אינני בטוח ש"ההודעה" תואמת את ההנחיות המחייבות את פמ"צ.

באשר לפן הצורני – אינני סבור כי כאשר בית המשפט מורה על מתן "תגובה", תהיה התעלמות מהחלטת בית המשפט ובמקום תגובה תימסר "הודעה" בה מציעה פמ"צ לבית המשפט מה להחליט ("להורות על בדיקת הבקשה על ידי מזכירות בית המשפט אשר היא זאת שחייבה את המבקש באגרה כמצוין בבקשה ולחילופין להורות על כל בדיקה ו/או החלטה אחרת ....").

באשר לפן המהותי - אמנם בכתב התביעה ובבקשה לא צורפה המדינה כנתבעת, אך אני סבור שמהותית הינה צד ישיר נדרש וחשוב. הימנעות מתגובה עניינית עלולה לגרום נזק לקופת הציבור.

לא נראה לי שהמדינה תימנע מתגובה, כאשר הסעד הכספי המבוקש בתביעה הוא סכום העולה על 7 מיליון ₪.

תכלית התקנות שהותקנו - תקנות בתי המשפט [אגרות] התשס"ז – 2007, הינה הסדרת תשלום אגרה למדינה עבור שירות שהמדינה נותנת. כיוון שכך, ככלל, המדינה הינה צד ישיר להליך גם אם איננה צד לתובענה נשוא האגרה.

החובה שבתשלום אגרה הינה חובה המצויה בראש ובראשונה במסגרת היחסים בין משלם האגרה לבין גובה האגרה. אמנם, אין פסול בהתייחסותו של נתבע לבקשה לפטור מאגרה לשם "בלימת תביעה מופרזת נגדו או גרימת הקטנתה" (רע"א 7633/98), אולם בעל הדין הישיר והעיקרי הוא "גובה האגרה" – דהיינו, המדינה.

ראוי שעמדת בעל הדין הנתבע תישמע, אך אין הוא יכול להוות "תחליף" לעמדת בעל הדין העיקרי – המדינה.

בעל הדין שכנגד איננו מופקד על קופת הציבור. לעיתים, האינטרס של בעל הדין איננו עולה בקנה אחד עם האינטרס אותו מייצגת ב"כ המדינה - הפרקליטות.

הבקשה שבפניי איננה בקשה לפטור מאגרה לפי סעיף 14 לתקנות, בה מתבקש בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולפטור מאגרה, אלא מחלוקת מהותית בין התובע משלם האגרה לבין גובה האגרה, בשאלה מהו סכום האגרה שיש לשלם.

סעיף 2 (א) לתקנות קובע:

"המביא הליך לבית המשפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת ככל דין".

ובס"ק (ז) נקבע: "דרישה לתשלום אגרה ..... דינה כדין כל החלטה לתשלום כסף ולקופת אוצר המדינה...."